אומנם היא לא מגיעה אלינו מהשמיים אך משם היא מביטה.
האומנית מאיה גולד היא המוזה השנייה שלי.
כמו מרי פופינס היא מחוללת משהו אחר. המטריות, התפוזים והעלים המרחפים
אינם באמת כך. נמצאת למטה מישהי שאחראית לפעולות: היא מטאטאת,
זורקת ופותחת מטריות.
הבחירה להביט ולהציג את המציאות מלמעלה-מהשמיים יוצרת פרספקטיבה אווירית הפוכה הגורמת לדברים להראות ולהתפרש אחרת. היא יוצרת חלל חדש
שבין שמיים וארץ, חלל שבו קיימים דברים ברורים עם מחשבה על המופשט...
אם נחזור למרי פופינס גם היא יוצרת עולם חדש המשלב בין דמיון למציאות
וגורמת לדברים הפשוטים והיום יומיים להראות אחרת, מהנים ואפשריים.
מתוך קבוצת "ימים"מעין רגע במהלך רחיפה של העין, מאפשרת להבין את המצב הכפול של הדימויים
המצוירים בו- בזמן. הם מציינים קירוב והרחקה, הגדלה והקטנה, איון והעצמה.
בעקבות כך,המבט מתערבל: תרנים הופכים לעמודי חשמל, מים לשמיים, עשן
לעננים, עננים להשתקפות של עצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה